המושג "הורה הליקופטר" בא לתאר הורות של מסירות ללא גבולות, נתינה אינסופית, עשייה מוחלטת למען הילדים ומעורבות טוטאלית בחייהם. רובנו חוטאים בהורות-יתר מדי פעם, מתוך דאגה ואהבה אמיתית לצאצאים ומתוך הרצון להקל עליהם את הדרך.
אז מה החטא הגדול? שהורות-יתר מביאה לעתים לילדות-חסר – כלומר לילדים שאינם מקבלים מאיתנו את הכלים הדרושים להם להמשך החיים.
מצד שני, גם תפיסת ה"רק אם נזרוק אותם למים הם ילמדו לשחות" כבר אבד עליה הקלח.
אז מה כן? שיטת ה"הורה פרפר" מסייעת להורה המודרני למצוא את דרך האמצע: מצד אחד, נסמוך עליהם, נאמין בהם, ניתן להם מדי פעם ליפול (ולקום לבד). מצד שני, נתמוך בהם, נלמד אותם, נהיה שם בשבילם.
מה זה קשור לפרפר, אתם שואלים? הורה פרפר הוא הגלגול המפותח של "הורה הליקופטר". הוא מרחף מעל הילד בקלילות, בלי להיות צל ענק ורועש. הוא שם, משגיח, אבל יודע לעוף הצידה מדי פעם ולשתות צוף עם החבר'ה. הוא יודע לתת לילד למצוא בעצמו את דרכו החוצה מהגולם – מתוך הבנה שזה יעניק לו עוצמה ועצמאות ותחושת מסוגלות. שורה תחתונה – הורה פרפר הוא מי שמוצא את האיזון בין הנתינה לעצמו והנתינה לילדו. על זה אני מאמנת: win win– אבל עם כנפיים. מוזמנים לבוא לעבור תהליך אימון והדרכה או להזמין אותי להרצאה. מבטיחה הסבר מעניין וממצה 😊.
